צילום: ג׳ני כצנר
אלו הם כדים קנופים.
זה קצת מגעיל אבל נספר לכם בכל זאת...
לכל אדם שמת והתמזל מזלו לעבור את טקס החניטה בו הפכו אותו למומיה, היו מוציאים מהגוף איברים, משמרים אותם ושמים אותם בכדים. שמירתם הובטחה על ידי ארבעה אלים, הידועים כבניו של האל הוֹרוּס: אימְסֵתי, חאפּי, קֵבֶּחְסֵנוּף ודוּאָמוּתֵף. אלים אלו מילאו תפקידים רבים בטיפול בנפטר: הם הגנו עליו, דאגו לאיבריו וסילקו רעב וצימאון מן הגוף.
מכסי הכדים עוצבו בדמויות המזוהות עם האלים:
אדם (אימְסֵתי) – לאחסון הכבד
בבון (חאפּי) – לריאות
בז (קֵבֶּחְסֵנוּף) – למעי
תן (דוּאָמוּתֵף) – לקיבה
חיי הנצח של המצרים הקדמונים
בכמוסת הזמן הזו מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים עתיקים ביותר מימי מצרים העתיקה.
החושך כאן לא נועד להפחיד אתכם אלא נועד לשמור על המוצגים.
קרני אור חזקות מדי עלולות לגרום להם להתפורר..
אבל אם בכל זאת בא לכם לפחד....תכנסו לפעילות הבאה.
מומלץ מכיתה ד׳ ומעלה לילדים קשוחים בלבד
סירות המתים
דיוקנאות
בקברים העתיקים במצרים נמצאו המון דיוקנאות. מסיכות וציורים שמראים פנים של אדם. הציור או המסיכה הונחו על הגוף העטוף בתכריכים... על המומיה, באיזור הראש.
המנהג הזה השתמר למשך שנים רבות ומטרתו לעזור לנשמה לזהות את הגוף ממנה יצאה...
נראים אנשים נחמדים...
אם הגעתם לכאן כנראה שמצאתם את הברנש הזה...
איך ידעתם איפה למצוא אותו?
הוא היה מוכר לכם מההגדה של פסח?
באמת פרעה ומצרים מההגדה של פסח הם מתרבות מצרים העתיקה!
במצרים הקדומה, כשמישהו מת, עשו טקס פולחן שנועד לעזור לנשמתו להמשיך ולחיות חיי נצח בעולם העליון, בשמיים, עם האלים.
מה שתראו כאן בתערוכה, בכמוסת הזמן, הם כל מיני חפצים, אמיתיים מפעם, אשר שימשו אותם בטקס. הם נקברו עם המתים ונמצאו על ידי ארכיאולוגים כ-4,000-5,000 שנה אח״כ !
בקברים מצריים עתיקים יש ממש אוצרות מכיוון שהם האמינו שהם לוקחים איתם את החפצים לעולם הבא. אז אם אתם ארכיאולוגים או שודדים כדאי לכם לזכור את זה!
